פסק-דין בתיק ת"א 7017/05

1.         בשנת 1999, בהגיעו של התובע לגיל 43 שנה, אובחנה אצלו מחלת פרקינסון. מאז הלך מצבו של התובע והחמיר. כיום הוא סובל מהמחלה הנ"ל בצורה קשה ביותר ומתייסר ביסורים קשים עד מאוד. בתובענה דנן טוען התובע, כי קיים קשר סיבתי בין עבודתו אצל הנתבעת, שבגדרה נחשף לחומרים מסוכנים, לבין מחלתו זו, בין אם מדובר בקשר של גרימה ובין אם חשיפה זו אך האיצה את פרוץ המחלה אשר קיננה בגופו עוד קודם.

2.         התובע, יליד 1956, החל לעבוד אצל הנתבעת ביום 1.5.98 ביחידת אחזקת מבנים בקמפוס שבגבעת רם.

אכן, להלכה היה התובע עובד אחזקה כללי (כפי שהעיד הממונה הישיר עליו, עד ההגנה מר אפי הורן), אך אין למעשה מחלוקת שבפועל חלק מרכזי בעבודתו היה קשור בריתוך, בהכנת החומר לריתוך ובצביעה. חלק מהפעולות האמורות בוצעו באולם סגור במבנה בית מלאכה ששימש, בין היתר, את המסגריה, וחלקן האחר בוצע ב"שטח", דהיינו - בכל מקום ברחבי הקמפוס בה נדרש ביצועה של העבודה.

כאמור, לטענת התובע, חשיפתו לחומרים מסוכנים, ובעיקר למנגן (אליו, לכאורה, נחשף בעת ביצוע עבודות ריתוך, שכן חומר זה מצוי באלקטרודות המשמשות לריתוך, אם כי אין בפניי ראיה שאכן כך הוא, וכפי שציינה הנתבעת בסיכומיה, אין מדובר בידיעה שיפוטית) ולמדלל אורגני המכונה "טינר" (אליו נחשף בעת ביצוע עבודות הכנת המתכת לריתוך ובעבודות צביעה), גרמה למחלתו.

3.         בין הצדדים קיימות מחלוקות בשאלת היקף החשיפה של התובע לחומרים המסוכנים, ובכלל זה בשאלה, כמה שעות ביום עסק התובע בריתוך בכלל, ובאולם הסגור בפרט. עוד חלוקים בעלי הדין בשאלה, מתי התגלתה המחלה אצל התובע, וליתר דיוק - כמה זמן לאחר תחילת עבודתו אצל הנתבעת התגלו סימניה הראשונים של המחלה.

המחלוקת העיקרית נסבה על שאלת קיומו או העדרו של קשר סיבתי רפואי בין חשיפת התובע לחומרים מסוכנים לבין המחלה.

לעניין מחלוקת זו הסתייע התובע בעדותו של הטוקסיקולוג פרופ' יונה אמיתי, הכוללת חוות דעת (מתוקנת) מיום 7.2.06, חוות דעת משלימה מיום 20.9.06 ועדות בבית המשפט. הנתבעת הציגה את חוות דעתו של הנוירולוג פרופ' אלדד מלמד מיום 21.6.06, עליה אף נחקר בבית המשפט.

כרקע להבנת האמור להלן, אקדים ואתאר את תמצית חוות דעתם של המומחים מטעם בעלי הדין:

            א.         פרופ' אמיתי אינו חולק על אבחנת הרופאים המטפלים, לפיה התובע לקה במחלת פרקינסון. על פי האמור בחוות דעתו מיום 7.2.06, מחלה זו נגרמת כתוצאה מירידה בהימצאות כימיקלים מסוימים במערכת העצבים האחראים לאיזון התנועה, והמחלה באה לידי ביטוי כאשר שיעור החומרים הנ"ל מגיע לכדי 20 - 30 אחוזים מהנורמה. לשיטת המומחה, חשיפה לחומרים רעילים מסוימים, ובהם מנגן וממיסים אורגניים, עלולה להביא לפגיעה בתאים שבמערכת העצבים המייצרים את אותם חומרים. בדרך כלל אכן נדרשת חשיפה ממושכת, לאורך מספר שנים, אך במיעוט המקרים די בחשיפה למשך מספר חודשים.

            מסקנתו של פרופ' אמיתי, לפיה סביר יותר שבמקרה של התובע חשיפה קצרה, של חודשים ספורים, גרמה למחלה או להקדמת הופעתה, נובעת מכך, שמדובר באדם צעיר, כאשר בגילו הימצאות המחלה נדירה ביותר לעומת שיעור הימצאותה אצל אנשים מבוגרים יותר; מכך שבמשפחתו המורחבת, המונה עשרות אנשים, לא נמצאו מקרים של מחלת פרקינסון, כך שנשלל קיומו של גורם תורשתי; ומכך שהתובע היה מעשן כבד ועישון מאסיבי מפחית את הסיכון לחלות במחלה (ראו חוות הדעת הנ"ל ותמצות עמדתו של המומחה כפי שנמסרה בעת חקירתו, בעמ' 78 לפרוטוקול).

            בשל הגיל הצעיר שבו פרצה המחלה, העדר גורמי סיכון אישיים או משפחתיים, היותו של התובע מעשן כבד והחשיפה שנחשף לחומרים העלולים לגרום למחלה, הגיע פרופ' אמיתי למסקנה, שסביר שאותה חשיפה הייתה הגורם למחלה, אף כי מדובר בתקופת חשיפה קצרה (כפי שיפורט בהרחבה בהמשך).

ב.         פרופ' מלמד עומד על כך, כי התובע סובל ממחלת הפרקינסון "הקלאסית" שהיא מחלה אידיופאטית (דהיינו - שסיבתה אינה ידועה). פרופ' מלמד הסביר בחוות דעתו ובעדותו, כי הגורם הפתולוגי להופעת סימני המחלה הוא ניוון מתקדם של תאים מייצרי דופמין המצויים בגרעין השחור הנמצא בחלקו העליון של גזע המוח. המחלה עוברת מהשלב התת-קליני לשלב הגלוי, כאשר 50 - 70 אחוז מהתאים מייצרי הדופמין מתים. לדעתו של פרופ' מלמד, הגורם לפגיעה בתאי העצב המתנוונים אינו ידוע, ורוב החולים במחלת פרקינסון סובלים מן המחלה הספורדית (שאינה נובעת מסיבות תורשתיות).

פרופ' מלמד שולל את האפשרות לייחס את הופעת המחלה אצל התובע לחשיפה לחומרים מסוכנים מסוג החומרים שאליהם נחשף התובע בעבודתו, ובמיוחד כתוצאה מחשיפה למנגן ולמדלל האורגני ("טינר"). עמדתו של המומחה מטעם הנתבעת היא, כי אין תימוכין מדעיים למסקנה, לפיה פריצת המחלה קשורה לחשיפה לחומרים מסוכנים בכלל, ובפרט לא לחומרים המצויינים לעיל. אכן, פרופ' מלמד מודע לקשר אפשרי בין חשיפה למספר מצומצם של חומרים כימיים לבין הופעת בעיות נוירולוגיות שונות, אך מדגיש, כי חשיפה לחומרים מסוימים עלולה לגרום ל תסמונת פרקינסונית (פרקינסוניזם), אך לא למחלת פרקינסון "קלאסית", ואילו התובע סובל ממחלה זו ולא מתסמונת פרקינסונית. לאבחנה זו נשוב בהרחבה בהמשך.

עוד עומד פרופ' מלמד על כך שבכל מקרה מדובר בתקופת חשיפה קצרה ביותר כך שלא ניתן להגיע למסקנה, שחשיפה זו גרמה לפגיעה כלשהי בתובע.

4.         מחומר הראיות המתייחס לעברו התעסוקתי של התובע, עד למועד תחילת עבודתו אצל הנתבעת, עולה, כי בעיסוקיו הקודמים לא נחשף התובע לחומרים מסוכנים, אלא, אם בכלל, במידה זניחה.

מעדותו של התובע עולה, כי סיים 11 שנות לימוד, היה מנהל סניף של חברת ביטוח, מנהל ובעלים של חברת כח אדם (עמ' 17 לפרוטוקול), עובד תחזוקה במע"צ במשך 8-9 חודשים במועד שלא הוברר (עמ' 15 לפרוטוקול), ועובר לתחילת עבודתו אצל הנתבעת עבד בעבודות תחזוקה במוסד "אלווין" במשך קצת למעלה משנה (עמ' 14 לפרוטוקול). לפי עדות התובע, ולא הובאה כל עדות ישירה לסתור גירסה זו, הוא לא עסק בצורה ממשית בריתוך עד שהחל בעבודתו אצל הנתבעת. לדבריו, במוסד "אלווין" עסק בנגרות ובשרברבות.

כפי שנראה להלן, בעניינים אחדים נכרה גוזמא מסוימת בגירסת התובע, ועדותו, כי לא עסק מעולם בריתוך בצורה משמעותית אלא במסגרת עבודתו אצל הנתבעת, צריכה להישקל בזהירות. יצויין בעניין זה, כי התובע התקבל לעבודה אצל הנתבעת "כרתך בעל ניסיון", כפי שצויין בסעיף 17 לתצהירו של מר אפי הורן, האחראי עליו ומי שהביאו לעבודה אצל הנתבעת. גם התובע אישר בעדותו, כי כאשר ביקש להתקבל לעבודה אצל הנתבעת מסר שיש לו ניסיון בריתוך (עמ' 16, שו' 3-4 לפרוטוקול). אכן, הנתבעת הייתה זקוקה לאיש אחזקה שיעסוק בין היתר גם בריתוך, וקשה להניח שללא כל ניסיון קודם הייתה מקבלת אדם למשרה זו. מכל מקום, המסקנה אליה הגעתי מבוססת על גירסת התובע, לפיה החל לראשונה לעסוק בריתוך בצורה משמעותית רק במסגרת עבודתו אצל הנתבעת, כך שאין חשיבות רבה בקביעת ממצא בשאלה האם עוד קודם נחשף התובע לחומרים מסוכנים הנפלטים במהלך ביצוע עבודות ריתוך. עם זאת, היה ויידרש ממצא כאמור, מסקנתי היא שהתובע עסק בריתוך גם קודם לתחילת עבודתו אצל הנתבעת, אם כי לא הוברר באיזה  היקף.

5.         אינני רואה לנכון להרחיב את הדיבור בשאלה האם נקטה הנתבעת באמצעי בטיחות ראויים כדי להגן על עובדיה, ובכללם התובע, מפני חשיפה לחומרים מסוכנים הקשורים בעבודות ריתוך וצביעה. בעניין זה די אם אפנה לדו"ח בטיחות שהוכן על ידי עובד הנתבעת מר רפי יוליוסבורגר, מהנדס בטיחות והאחראי על הנושא, בעקבות תלונותיו של התובע. בדו"ח זה מיום 8.7.99 שסומן ת/1, נאמר, כי לאחר בדיקת תנאי העבודה של התובע המסקנה היא שתנאי הבטיחות הקיימים אינם מספקים. יש לשפר, בין היתר, את נושא האיוורור בבית המלאכה ואת ציוד המגן האישי ובכלל זה לספק "נשמיה עם פילטר מתאים לאדי ריתוך", כמו גם מסכה הכוללת פילטר להגנה בעת ביצוע עבודות צביעה.

עוד יצויין, כי לאחר שהתגלתה מחלת התובע ובעקבות תלונות שלו ושל עובדים אחרים, הועבר מקום ביצוע עבודות הריתוך ממבנה סגור לרחבה מקורה שבצד המבנה.